פוסט פתיחה

מי, למה וכמה

מי אני -
אמא עובדת שלא רוצה להפוך לאובדת. 

אמא לשני ילדים מקסימים. מנסה להספיק הכל בחיים ומגלה שוב ש-24 שעות ביממה זה לא מספיק לכלום. 10 שעות מתוכם בעבודה. 7 שעות שינה (מה לעשותחייבים). במה שנותר מנסה לדחוס את כל החיים. וחלק מהחיים זה גם לאכול. רצוי לא שניצל מוכן מהמיקרו ופתיתים. למרת שזה רעיון מעולה לעת צרה. אוכל אצלי זה לא רק צורך, זה תחביב. זה לחשוב, לדמיין, לנסות, לשלב, לטעום, לצלם. ושיהיה טעים. 

ומי אני -
אבא עובד שלא רוצה להפוך לאובד. (וגם קופירייטינג על השם ע/אובד הוא שלי).

אבא לשני ילדים מקסימים. מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון, בעל צורך להגיב ולהשפיע על האירועים מסביבי, מפוליטיקה דרך פני החברה שלנו ועד למערכת החינוך. לפעמים גם סתם מחשבות. הכל בראיה ביקורתית, כי להעביר ביקורת זה הכי קל. עושה זאת כבר שלוש שנים בבלוג עצמאי- "מביט מבעד לזגוגית" ומעכשיו גם כאן.

למה אני -
כי מרוב הניסיונות שלי במטבח אני צריכה מחברת מתכונים משלי, בעלות שטח אחסון לא מוגבל. מעבר לכך, הבלוג שלי הוא גם היומן הוירטואלי שלי. זהו הבלוג השני שלי, הבלוג הראשון נפתח לפני כארבע שנים (איך שהזמן טס כשנהנים!) בתפוז. הוא עדיין קיים ואפשר להציץ בו, למרות שלא יעודכן יותר. אני מעתיקה את רוב הפוסטים מהבלוג הקודם. אורזת אותם ולוקחת איתי לביתי החדש. תפוז שימש לי כבית חם וליווה אותי תקופה ארוכה ואף הפך לחלק מחיי. ילדיי ואני גדלנו ביחד איתו. כעת מכל מיני סיבות כאלה ואחרות הרגשתי שזה הזמן לפתוח דף, כלומר, בלוג, חדש. לצאת אל העולם הרחב יותר (וגם קצת מלחיץ יותר) של הרשת העולמית. בבלוג בתפוז הכינוי שלי היה peporain ולכן הוא יופיע כלוגוטיפ על חלק גדול של התמונות. 

ולמה אני-  
כי לא בריא לשמור דברים בבטן. כי הרבה רעיונות, תחושות ומחשבות נשארו לפני פתיחת הבלוג בשיחות הסלון שלי ושל אשתי, או מקסימום בשיחות חדר מורים בעבודה. הבנתי שניתן להרחיב את מעגל הרעיונות ולקבל גם ביקורת בלתי מתחשבנת עליהם. כי רציתי להיות חלק קטן מהשיח הציבורי, ואולי אפילו לקוות שאחד מקוראי האנונימיים נמנה על מקבלי החלטות. כי תמיד רציתי להיות מאלו שיש להם מדור בעיתון ומתייחסים לכל מאמר דעות שלהם כאל יצירה אמנותית קטנה. גם אני מעביר את רוב הפוסטים מהבלוג הקודם באהבה רבה לכל אחד מהם.

כמה אני - 
שניים. בבלוגים הקודמים היינו שותפים סמויים. הקוראים הראשונים של הרשומות אחד של השני טרם פרסומם, המבקרים הראשונים ושפני הניסיונות של כל הטעימות.

כאן בבלוג יהיו שני צדדים, צד ימין הוא שלה והצד השמאלי - שלו (מבחירה - שמאלי...). בצד ימין כפי שכבר הבנתם, יהיו בעיקר מתכונים. לכל מתכון בדרך כלל יתלווה סיפור. לפעמים קשור למתכון, לפעמים לא קשור. לפעמים ארוך, לפעמים קצר ולפעמים בלי פואנטה. משהו שהיה חשוב להגיד באותו רגע או סתם לשמור את הרגע בזיכרון (הווירטואלי). בצד שמאל בעיקר פרשנות לאירועים שונים מבעד לזגוגית המשקפיים - קצת מפוקס, קצת מתנשא ומנקודת מבט סובייקטיבית. בתכנון גם רשומות משותפות (כמו זו). שהקישור אליהן יהיה בנפרד.

את שני הצדדים, גם בבלוגים הקודמים, אנחנו כתבנו ונכתוב ביחד. כלומר כל אחד כותב/ת רשומה בצד שלו/ה, שעוברת עריכה אצל הצד השני. 

מקווים שהבלוג יגרום לקוראיו לחייך, לחשוב, לכעוס, להגיב להתרגש ולבשל הרבה...

2 comments: