יום ראשון, 3 ביולי 2016

סוף עונת הדובדבנים. גאלט שוקולד ודובדבנים.

לפני שנים רבות, בגיל שמונה, עברתי ניתוח אפנדיציט. זה היה בחורף, בדצמבר, חזרתי הביתה מבית החולים ובדיוק באותו היום נותקה אספקת החימום בבית. שכבתי במיטה, קטנה וכואבת, מכוסה בשתי שמיכות, ולכל מבקר סיפרתי בפרטי פרטים את סיפור הגבורה שלי של איך גילו שזה אפנדיציט, איך לקחו אותי לניתוח, איך שכבתי בבית חולים ואיך הורידו לי את התפרים. לגמתי מרק עוף חם עם קניידלך סולת, הפניצילין היהודי שסבתא שלי הכינה כדי לחזק את החולה. היא ארזה אותו באהבה רבה בצנצנת זכוכית, עטפה במגבות, וסחבה בנסיעה של שעה וחצי במטרו ובשני אוטובוסים בשביל להביא אותו עד אליי. זה היה המרק שהכי אהבתי, אך אז עשיתי פרצוף של "שום דבר לא טעים לי". בניסיון לעודד את הילדה האומללה (ואני נהניתי לשחק אומללה!) אמא שאלה אותי במה היא תוכל לפנק אותי. מה לקנות לי לאכול. ילדה בת שמונה, מה אמורה לבקש? גלידה, שוקולד, עוגה עם קרם. אני ביקשתי... עגבניות טריות. כן, זה היה המאכל האהוב עליי.

במקום ההוא ובזמן ההוא, עגבניות בדצמבר עלו חמישית מהמשכורת של אמא שלי הרופאה או שישית מהמשכורת החודשית של אבא שלי המהנדס. הפנים של אמא קפאו, ולא מהקור ששרר בחדר נטול החימום: "עגבניות?.... יש מלא עגבניות טובות שכבשנו בקיץ, אולי את רוצה מהם?". צנצנות צנצנות, בגדלים שונים, של ליטר, שלושה וחמישה ליטרים ניצבו במזווה הענק שלנו, מלאות בכל טוב של הקיץ שידיה המוכשרות של אמא הכינו לחורף. עגבניות כבושות, מלפפונים חמוצים ומלא מלא סוגי ריבות. "לא, אמא - אמרתי. - אני רוצה עגבניות טריות. עגבניות של קיץ".

כמובן שקיבלתי אז את העגבניות להן ייחלתי. אמא קנתה כמה בודדות כדוגמית, וכמובן שטעמן לא הזכיר אפילו את הטעם של השמש והקיץ. הן אפילו לא היו אדומות, צהובות לבנות כאלה, גם בחוץ וגם בפנים, קשות וכמעט ללא מיץ. שמתי עליהן הרבה מלח ואכלתי כדי לא לאכזב את אמא, אבל זאת הייתה הפעם האחרונה שביקשתי עגבניות בחורף. לא שבאמת הציעו לי שוב, גם אמא למדה את הלקח ולא שאלה יותר.

למרות ההקדמה, במתכון הבא אין עגבניות בכלל. יש בו דובדבנים, שעכשיו בדיוק נמצאים בסוף עונתם. דובדבנים זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת. כמעט כמו עגבניות. עונתם קצרה במיוחד כאן, בארץ אחרת מזו שגדלתי בה. כאן בדרך כלל אין צורך בחימום בתים בדצמבר והכי חשוב - תמיד אפשר ליהנות מסלט עגבניות טוב.

יש משהו מיוחד בהמתנה עונתית לדבר שאוהבים. מלמד דבר מה על סבלנות והערכה למזון שמגיע אלינו לצלחת, ולא לקבלו כמובן מאליו. הילדים שלי פחות מבינים את זה. כי עגבניות, מלפפונים, חצילים - זה הבסיס, וזה קיים תמיד. נכון שאנחנו אוהבים את פירות הקיץ ומחכים לריח ההדרים של החורף, אך בתוך השפע הקבוע - זה רק גיוון נוסף לשולחן האוכל שלנו ולא באמת חסר משהו בסיסי.

אם נגמרו הדובדבנים, לא חייבים לחכות עד לקיץ הבא. יילך מצוין גם עם פירות אחרים כמו תותים (מתי כבר העונה!) או כל סוג של פירות יער, כמובן אפשר להכין גם עם פירות קפואים.

בצק לא מתוק, אפילו כמעט מריר, מאוזן נפלא על ידי המלית של פירות (אם הפירות לא מתוקים מספיק, להוסיף עוד קצת סוכר למילוי) ואבקת הסוכר למעלה. ללא ביצים, ללא חמאה, כמעט ללא סוכר או שמן שזה אומר - כמעט ללא ייסורי מצפון. ובכלל, סגנון אפיה של גאלט פשוט מושלם. מינימום עבודה ומצרכים, ואם זה נראה מרושל אז עוד יותר טוב, כי זה כפרי ואוטנטי. אני כבר מתכננת כאן עוד הרבה ניסיונות בתחום....




מצרכים:

1 כוס קמח לבן רגיל
1/2 כפית אבקת אפיה
2 כפות אבקת קקאו
1 כף סוכר
3 כפות שמן
3 כפות מים רותחים

למילוי:

1 כוס דובדבנים שטופים, חצויים ומגולענים
2 כפות סוכר
2 כפות קורנפלור
2 כפות שקדים פרוסים

* אבקת סוכר לפיזור מעל המאפה המוכן

הכנה:

לערבב יחד קמח, אבקת אפיה וקקאו. להוסיף סוכר ולערבב.

למזוג לתוך התערובת שמן ומים ולעבד לקבלת בצק. הבצק יוצא עדין ורך. אם יצא דביק מדי, להוסיף עוד כף - שתיים של קמח. לאסוף לכדור, לכסות ולהניח במקרר לכ-10 דקות.

לערבב את הדובדבנים עם הסוכר והקורנפלור.

לרדד את הבצק לעיגול דק וליישר בעזרת הסכין (הנחתי צלחת גדולה מעל הבצק ופשוט חתכתי את השוליים). להניח את המילוי במרכז. לפזר שקדים מעל

להרים את קצוות הבצק בזהירות ולקפל מעל המילוי.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-20 דקות.

לפני ההגשה לפזר אבקת סוכר.



קצת סיפור בתמונות:

מרדדים את הבצק וחותכים את השוליים המיותרים


מניחים את המלית במרכז 


ומקפלים את השוליים מעל. לא צריך לדייק, מרושל זה טוב. רק לשים לב שלא יהיו חורים (ואם יש, אפשר לשים טלאי משארית בצק מהסעיף הקודם).



כוס מלאת דובדבנים. טעים. טעים. טעים.


פרוסה ועוד פרוסה. חבל שנגמר.


שחור, לבן, דובדבנים. חייב להיות פוטוגני.


 אחרונה ודי. כן, זה טעים כמו שזה נראה.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה