גוונים שונים של אדום - טיולים בעוטף עזה וקראמבל תותים חורפי

{רשומה משותפת}

אמצע החורף וכמו בכל שנה היעד המועדף עלינו הוא צפון מערב הנגב, או בשמו בטחוני "עוטף עזה", המוכר לנו יותר מדי טוב מהסיבות הלא נכונות. הגיע הזמן לסיבות נכונות יותר לכתוב על השילוב של המרחבים הירוקים שאין בשום מקום בארץ, הקרבה הגאוגרפית לביתנו, מזג האוויר הנוח יחסית למרכז והצפון בתקופה זו, וכמובן הפריחה המטורפת של הכלניות. שילוב זה מוביל אותנו בכל שנה לשם.

את האזור גיליתי לראשונה במילואים ב-2002 במילואים ב"חומת מגן". לפחות משהו חיובי יצא במבצע שהפך לאחד  מרבים שבאו אחריו. אהבתי את המרחבים ותחושת החופש בכבישים שהובילו לעבר מחסום כיסופים, שהתחלפו בצפיפות הנוראית ותחושת הסכנה בכביש שהוביל למוצב "אורחאן" בצומת ה T, (ימינה לכפר דרום ושמאלה לגוש קטיף), בו הוצבתי במשך חודש במבצר מבטון, על מנת לפקח על בטחון הנוסעים בו, ועל עבודות הסלילה של המחלף שנבנה שם. לאחר הפינוי של הרצועה הוצבתי על הגדר, והסיורים על הגבול הפורח, באזור נחל הבשור עמדו בסתירה גמורה לרכבים הממוגנים ולטנקים שהעלו אבק. סיור הבלוגרים שהוזמנו אליו ב 2011 פתח לנו את השער לאטרקציות התיירותיות השונות באזור. ומאז בכל שנה בחורף אנו מטיילים ונהנים בטבע.

השנה היינו כבר שלוש פעמים באזור. בפעם הראשונה טיילנו טיול קרוב יחסית לשדות גברעם. התחלנו בארוחת בוקר נהדרת במסעדת "ארטישוק" במושב גיאה ,סמוך לאשקלון. אוירה שקטה ורגועה, ארוחות בוקר טריות במחירים סבירים, חצר פורחת, כלוב תרנגולות וטווסים, נדנדה ומגלשה הפכו את ההמתנה לארוחה לחוויה נוספת בשביל הילדים. בגברעם שנמצא שעשר דקות נסיעה משם יש גבעה קטנה ולמרגלותיה כר דשא עם פרחי כלניות אדומים, ועוד פרחים בלבן, צהוב וכחול. התמקמנו מאחורי קבוצת שיחים רחבה ונשכבנו על הדשא לכמה דקות של שקט.

בפעם השנייה טיילנו לאזור שוקדה. החורשה מלאה במרבדי כלניות, מקום נהדר להצטלם בו, ולתת לילדים להתרוצץ.

בפעם השלישית כבר תכננו להרחיק יותר דרומה ,למחלבת "צאלה" המעולה, אליה אנחנו מגיעים בכל שנה. אל המחלבה מגיעים אחרי נסיעה בחלק הדרומי של כביש 232, כשמרבדי פריחה מלווים אותנו משני צדדיו. אחרי עין הבשור יש פניה שמאלה אל שביל עפר , ולאחר עשר דקות נסיעה בו מגיעים לחווה יחסית מבודדת. גם השנה הצטרפנו לסיור חקלאי בחווה, חווית חובה לילדים. נכנסנו לדיר הכבשים, האכלנו את הסוסות, התרוצצנו במרחבים ושיחקנו עם הכלבים הגדולים הידידותיים.

השנה הדריכה אותנו צאלה שנולדה וגדלה בחווה. לאחר הסיור התיישבנו לפיקניק של גבינות תוצרת המקום, לחם וירקות טריים מאוד. עונג גסטרונומי צרוף. ובדרך חזרה צפונה עצרנו קצת לפני צומת סעד כי ראינו מרבדי כלניות. פרשנו מחצלת , הכנו קפה , ואכלנו עוגיות מהבית.

חבל רק שנתקלנו בערימות של שקיות וזבל מסביב, המעידות שעשו זאת לפנינו ולא טרחו להכניס שקיות אשפה לרכב, ולנסוע עד לפח הקרוב אלא העדיפו ליהנות מהטבע ואז להחריב אותו...

בכלל, המציאות הישראלית מגיחה לאורך כל הטיולים באזור. כבר שפונים שמאלה מצומת יד מרדכי ניתן לראות את הבתים של העיר עזה, שמופיעים באופק מדי כמה דקות. השנה גם נמנענו, בניגוד לשנה שעברה, לנסוע לאזור כיסופים, עד למה שהיה פעם המעבר לגוש קטיף. שם יש שקט ופריחות מרהיבות ריקות מאדם ומרכב. החלטנו שעדיף לא להיות בטווח נשק קל, או את חפירה ממקום הסכנה.

האזור נראה מצד אחד כמו תמיד, ומצד שני לא. משהו השתנה, אולי האזרחים ההרוגים בסבב האלימות האחרון, אולי כי השנה זה היה ממושך יותר, מדמם יותר, ואנחנו עדיין בפוסט טראומה, או בתוך הטראומה עצמה. אולי הידיעה שכפי הנראה מצבנו לא השתפר בעקבות הקיץ האחרון, וכנראה שגם לא ישתפר בעתיד. ומשמעויות של צמד המילים "דרום אדום" כרוכות ביותר מדי אסוציאציות, לא רק של כלניות. נשאר רק להעריץ את תושבי המקום שנשארים כאן, ודואגים לנו לירקות ופירות במשך השנה, ובינתיים גם שומרים על המדינה. בוויכוח המטופש בין כל המפלגות מי יותר ציוני ומהי ציונות, הם מנצחים יום יום במעשים ולא בדיבורים. חבל שהאזור לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הנהגת המדינה.

דוגמא כואבת, לילדים במיוחד, היא חנות הגלידה ליד הבית שלנו שנסגרה בגלל הפסד כלכלי בקיץ האחרון. עד שיגיע סיוע, כלכלי בתום המבצע, אם בכלל, בעל הגלידריה שהילדים שלי הכי אהבו, סגר... הדוגמא הכי פשוטה לחוסר ההשקעה באזור היא שאין רמזור חכם, עם נתיב ימינה נפרד, או כיכר רחבה בצומת סעד, המוביל אל כל חבל אשכול. השקעה מינימלית הייתה חוסכת הרבה פקקים מהמבקרים באזור, אבל הצומת תקועה בשנות החמישים של המאה הקודמת, צומת T פשוטה, עם שוטרים הנאלצים לווסת את הפקק שנוצר שם כל שנה בזמן פסטיבל דרום אדום. אפרופו פקקים, כדי להימנע מפקקים בחזור, כדאי לנסוע דרך כביש 232, דרך שדרות , חלץ, ולהתחבר לכביש 4 העמוס בשבת אחה"צ רק בצומת ניצנים. בבוקר עדיף דרך כביש 4 ולצאת מוקדם מאוד (שמונה בערך) או מאוחר יותר (בסביבות אחת) לטיול קצר.

ואנחנו, נקווה להמשיך ולטייל בכל שנה בחורף באזור. נקווה שבהנהגה כלשהי יבינו שחייבים לחזק במעשים את הכלכלה באזור, נקווה גם לקצת שקט, על שלום אפשר רק לחלום... בברכת חורף פורח וקיץ רגוע, וצבע אדום של כלניות, יין ותותים.

נתמקד בנושא של התותים. ופינוק של חורף. לפני חודש במסגרת פרויקט של מנטקה היה חומר גלם אדום ומתוק במיוחד, שהניב שפע מתכונים אדומים ומתוקים. אז היה לי חשק להמציא את עצמי מחדש והכנתי רביולי תותים. בינתיים עונת התותים ממשיכה ופשוט חייבים לנצל אותה עד תום. הכנתי מתכון של שותפתי לפרויקט, מתוך הבלוג thought for food, קראמבל תותים. ואיזה קראמבל טעים זה היה... נורא פשוט ומהיר הכנה, והכי חורף שיש. אצלי הוא הפך לקראמבל תותים ותפוחים, הגשתי אותו עם חם עם גלידת וניל (צילמתי מהר וללא גלידה... שלא תנזל לי באמצע הצילומים כי יש דברים שילדים לא יסלחו עליהם...)

קראמבל תותים ותפוחים

מצרכים (ל-4 קערות סופלה אישיות)

לפירות:
כ-250 גר' תותים חתוכים לפרוסות
2 תפוחים ירוקים, קלופים וחתוכים לקוביות
1/4 כוס סוכר לבן
1 כף קורנפלור
4 כפות מים קרים
1 כף מיץ לימון

לקראמבל:
1/2 כוס סוכר חום
1/2 כוס שיבולת שועל להכנה מהירה (קוואקר)
1/3 כוס קמח
40 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

הכנה:לשים את התותים בסיר יחד עם רבע כוס סוכר ולבשל כ-5-10 דקות, עד שהתותים מתחילים להגיר נוזלים ומתרככים מעט. בכוס מערבבים את הקורנפלור יחד עם המים הקרים, עד שאין גושים ולהוסיף לסיר עם התותים. להוסיף מיץ לימון ולערבב בעדינות ולהמשיך לבשל עוד כ3-5 דקות. להוריד מהאש, להוסיף את קוביות התפוחים ולערבב יחד. להעביר את הפירות לכלי ההגשה.

בקערה נפרדת להניח את המצרכים לקראמבל - סוכר, שיבולת השועל, חמאה וקמח. לערבב תוך כדי פירור עם האצבעות של החומרים היבשים לתוך החמאה, עד שמתקבלת תערובת פירורית רכה יחסית.

לכסות את הכלים עם הפירות בקראמבל. לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ20-25 דקות.

להוציא מהתנור, לתת לקראמבל להתקרר כ-10 דקות ולהגיש. כאמור מומלץ עם גלידת וניל.

תותים, יאמי

תותים ותפוחים

מעבירים לכלים אישיים ומכסים בקראמבל

תביאו גלידה

הע/ארות

- אפשר להכין רק עם תותים או רק עם תפוחים או לשלב פירות נוספים. בננות, לדוגמא, לדעתי יתאימו כאן מאוד.

- אם רוצים להגיש בסוף ארוחה, ניתן להכין את הכל מראש, לשמור את הפירות המוכנים בטמפ' החדר ואת התערובת לקראמבל במקרר, וכחצי שעה לפני שרוצים להגיש לכסות את התותים בקראמבל ולהכניס לתנור.

לקינוח נוסף- שיר לשמוע בדרך חזרה מהטיול הביתה.
בסוף עוד יהיה לנו טוב...