זה אנחנו - זה הוא.

לא ברור איך הוא הגיע לראשות ממשלה לאחר השתתפותו הפעילה בהפגנות ההסתה נגד רבין. 
יותר לא ברור למה עדיין אנשים ממשיכים לבחור בו. נבחר ציבור שנכשל בתוצאות, בדרך קבלת ההחלטות, ביחסי אנוש, והכי חמור בדוגמא האישית המצופה ממנהיג.

בקדנציה הראשונה שלו, העם הבין מהר את מי הוא בחר ושלח אותו הביתה, בתקוה לשחר של יום חדש. לאחר עשר שנים בהן שלטו ברק, שרון ואולמרט, הוא חזר, ונבחר שוב, ושוב. עשר השנים בהן לא היה בשלטון לא היו טובות גם הן ברוב התחומים. נדמה שהעם נכשל בבחירת מנהיגיו באופן סדרתי. לכן התחושה היא שכבר עדיף הכישלון המוכר מאשר כישלונות חדשים. 

המנהיג הנבחר הוא פרצופה של החברה בזמן נתון. למרות השוני בעמדות, יש תכונות זהות העוברות בין כל המנהיגים ממנו אז, ועד ממנו היום: כוחנות, זלזול באחר, נהנתנות, חוסר צניעות, נטייה לפסול בבוז מתחרים פוליטיים, ותחושה שההישארות בשלטון עומדת מול עיני המנהיג יותר מאשר טובת העם.

במבט עצוב לאחור ניתן להיזכר במנהיגים לפניו. בן גוריון, אשכול, רבין, בגין, שמיר, פרס. גם כאן, למרות השוני בעמדות, יש תכונות זהות העוברות בינם: צניעות, ענווה, בית פרטי פשוט, תחושת שליחות, כבוד למתחרים למרות השוני האידאולוגי, ובעיקר מודעות למעמד ולתפקיד המחייב ,ודוגמא אישית.

העם היום אוהב את המנהיג שלו עשיר, למרות יוקר המחיה. העם היום אוהב את המנהיג שלו רדוד, מדבר בססמאות קצרות, למרות המציאות המורכבת. העם היום אוהב את המנהיג שלו מכסח את האויבים, ולא מנסה להציג יעד או תכנית לפתרון. העם היום אוהב את המנהיג שלו נכנס באירופאים האנטישמיים ומראה לאמריקאים שאנחנו נעשה מה שבראש שלנו, ולא מנהיג שמסביר על מצב של תלות שלנו בכלכלה האירופאית והסיוע האמריקאי. העם היום אוהב את המנהיג שלו כוחני המציג עצמו כחזק, ולא חנון המציג עצמו כשקול וחכם. העם היום אוהב מנהיג המבליט את היותה של המדינה יהודית עם סממנים אתניים ודתיים, ליהודים בלבד, ולא מנהיג שיבלבל לו את המוח על חשיבותן של זכויות אדם, אי אלימות וקבלת השונה בשפה, בתרבות, בדת, בנטייה המינית ובעיקר בדעות.

מה שמכונה "המחנה הציוני" עשה רק צעד אחד לכיוון העם של היום. החליף את השם משם אידאולוגי בעל משנה כלכלית חברתית לשם שהוא של "כולם" אך נתון לפרשנות נרחבת. עכשיו הוא צריך למצוא מנהיג כוחני, שהרג כמה ערבים בצבא ויכול לספר על זה, שייצא באמירות כוחניות נגד מנהיגים בעולם, בעדיפות נגד אובמה שחצי מוסלמי, וצרפת וגרמניה שהן חזקות כיום, אבל לא נשכח מה עשו בשואה. מנהיג שיבטא את שמות המתחרים שלו בזלזול וישדר שהוא לא מאמין ביכולותיהם להזיז את היד ואת הרגל בו זמנית. מנהיג שייקח קרדיט על הצלחות שלא שלו, ויתנער מאחריות לכישלונות שיש לו בהם חלק. 

לכן לא יעזרו כל הקמפיינים שרוצים להפיל אותו מהשלטון. האופוזיציה צריכה להבין: זה לא אנחנו או הוא. זה פשוט אנחנו וזה לא אתם. הציבור יקבל מה שמשקף אותו. אם לא הוא אז בנט, הוא הביבי החדש, המשודרג - יותר קיצוני, יותר שחצן ומלא בעצמו, יותר עשיר, יותר גיבור מלחמה, יותר אומר בעזרת השם, יותר ססמתי ורדוד, יותר אמריקאי בהתנהגות האגרסיבית, יותר חסר סובלנות לשונה.

מספיק רק להסתכל על החברה כיום ולהבין. זהו רוב הציבור היום, ולכן אלו מנהיגיו. החברה היא אלימה יותר. וולגרית יותר. לאומנית יותר, הרי כל יומיים תוקפים דוברי ערבית ברחוב (גם אם הם לוחמים בגולני), הדמויות לחיקוי הן הצעקניות ביותר, המתגאות ביכולתן לחשוף את עצמם לעיני כל, למרות שרובם נלעגות, ללא השכלה, עשייה ציבורית או דרך ארץ בסיסית, וההסכמה להיחשף בטיפשותם היא בערך הכישרון היחיד שלהם. סופרים ואנשי רוח מתויגים כמתנשאים, שונאי ישראל, או סתם מנותקים מהמציאות. החברה היום היא לאומנית, קיצונית, גזענית, שחצנית ואגוצנטרית, והיא תבחר במנהיגים הדומים לה ומתאימים לה. המתונים והשקטים הופכים למיעוט שלא מתאים לכאן. אם לא טוב להם, שיעברו לברלין, שם כבר אין קיצוניים כאלו יותר משבעים שנים.

שום קמפיין לא יעזור כאן , צריך תהליך חינוכי ארוך ומעמיק. צריך ניקוי אורוות יסודי. צריך לשים את החינוך לערכים ולדמוקרטיה בראש סדר העדיפויות. בשביל זה צריך מנהיג שיחליט על כך. מנהיג כזה לא ייבחר במצב החברתי הנוכחי. לכן כנראה זה מבוי סתום, אלא אם כן עדיין הרוב הוא שפוי, ויצביע במאה אחוזי הצבעה , הצבעה שפויה. לדעתי זו הערכה אופטימית מדי. במיוחד כי אין מועמד הראוי להצבעה כזו. 

ואנחנו...מה בין ה"אנחנו" הישן ל"אנחנו" החדש? כבר לא הרבה. את המדינה גנבו ל"אנחנו" הישנים מזמן. פעם היינו מעידים על עצמנו כחכמים, כעם הספר. היום אנחנו החוצפנים, הרעשניים. פעם הישראלי היה פשוט. אוכל בבוקר ביצה, סלט וקוטג'. בצהריים פלאפל. היום הישראלי וולגרי, הוא לא אוכל, הוא טוחן ארוחת בוקר, ומרביץ שווארמה. פעם המנהיג עזב הכל ועבר לגור בנגב בצריף, על חשבונו. היום המנהיג גר בירושלים על חשבוננו, ומחזיק אחוזת פאר בקיסריה, בשביל הדאווין, גם על חשבוננו. פעם מנהיג דיבר ברור, על חזון ואופק מדיני, ופעל כדי לבצע את חזונו. ואז ה"אנחנו" החדש הסיט נגדו עד שקם אחד וירה בו בכיכר. מאז אין מנהיג בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה, ויבחר בו שוב. כי זה ה"אנחנו" הנוכחי.

בברכת בחירה נבונה, מהראש, ולא מתדמיות רדודות. למרות שכנראה רוב הציבור מטומטם, ולכן הציבור  כולו משלם...

נ.ב . ( ואף מילה על שרה...)