כולם נשא הרוח, כולם סחף האור. שירה חדשה את בוקר חיינו (המורים) הרנינה. כן. מעתה המורים יעברו מבחינת שכרם ממעמד בינוני -נמוך, למעמד בינוני. כך שישתלם אפילו למורה מתחיל, לאחר כארבע שנות לימוד בממוצע לעבוד בהוראה ולהרוויח שכר שמתקרב לממוצע במשק. שכר שיהלום יותר לא רק את עבודתם של המורים בעיקר בתיכונים,(המון עבודה אחה"צ בערבים בלילות ובשבתות- חוויות בהמשך...) אלא בעיקר את העיקרון שמנחה כל ארגון גדול- להכשרה יש לשלוח את הטובים. כך זה בצבא- המצטיינים הם אלו שמגיעים לקצונה ומכשירים את חיילי העתיד. בחברה מתוקנת יש לדאוג שמקצוע ההוראה שמכשיר את דור העתיד יכיל את הטובים ביותר. וכן, שכר הוא אחד השיקולים לבחירת מקצוע. לצערי לא ניתן לחייב את מצטייני החוגים השונים באקדמיה לעסוק לפחות חמש שנים בחינוך...
למי שפספס את החדשות החשובות ביותר בחודש האחרון, ואין הכוונה למי ריחרח למי את מה ב"פח הגדול", ואפילו לא השיעור בפגמיה של השיטה הפוליטית והציניות על חשבון בוחריו שהעביר החייל האמיץ שגם שמו מסתיים ב-ק'. החדשות החשובות באמת הן העלאת שכר המורים בכ-40% בתמורה לקיבוע בזמן ובשכר של חלק מהמשימות שרוב המורים ביצעו עד כה בחינם. משימות כמו שיחות עם תלמידים והוריהם, הכנת מערכי שיעור, ישיבות צוות, וכמובן בדיקת מבחנים(המשימה שאותי מתישה הכי הרבה...) כך שלפי התכנון מורים יקבלו תשלום על משימות שביצעו "בהתנדבות". תשלום שאמור למשוך יותר כוחות איכותיים למערכת ומהווה גם הכרה בעבודתם של המורים הרבה מעבר לשעות הלימוד.
את הרשומה האחרונה פרסמתי לפני כחודשיים. ובכן זה לא שלא היו לי מחשבות מבעד לזגוגיתי אלא שלא מצאתי פנאי להעלות אותן על המקלדת. גם מערכת תפוז ממתינה בהתרגשות לביקורת על ספר כבר שלושה חודשים(לא לדאוג בצלאל, התחלתי לקרוא שלשום, אני בעמוד 204). כדי להגיע לשכר נורמאלי לקחתי השנה מעבר למשרה המלאה עוד חצי משרה בבית ספר אחר. כך שיום עבודה ממוצע מסתיים אצלי בשלוש וחצי,ששה ימים בשבוע. אלא שאז מתחילה העבודה האמיתית. במהלך החודש האחרון עסקתי בהכנת מערכי שיעור שמעודכנים כל שנה לפי הקריזות של משרד החינוך, והצורך להכין סיכומים ברמת המילה (ולא בראשי פרקים כפי שעשו מוריי) לכל תלמיד בארבעה נושאים שונים שאני מלמד כי תלמידים רבים כיום מתעקשים ללמוד בעל-פה ופחות להבין מה הם לומדים (בהחלט נושא לרשומה אחרת...) מעדיף לשלוח להם סיכומים במחשב ולא לבזבז את זמן השיעור בהכתבה. נכון שיש לי יותר רעש ונכון שאולי חלק מפירות עבודתי הקשה מסתובבת ברשתות אצל תלמידים ומורים, אך האידיאולוגיה שהביאה אותי למקצוע הזה ממשיכה להקשות עליי גם בשיטות ההוראה. אך זהו החלק שיחסית קל, כי הכתיבה היא זורמת. הבעיה העיקרית היא בדיקת המבחנים. בארבעת השבועות האחרונים, לאחר שהלכו הילדים לישון הקדשתי את השעתיים היחידות הפנויות ביממה (מ-21:00 עד 23:00), לבדיקת מבחנים, מעבר להכנת מערכי השיעור. זאת בנוסף לסופי השבוע שהוקדשו לכך ולא לטיולים עם המשפחה. מבחן ממוצע של תלמיד תיכון לוקח לבדוק כעשר דקות. 278 תלמידים שיש לי כלומר כ-46 שעות. יש ארבע תקופות מבחנים בשנה. בסוף השנה מתכונות עוד כ-40 שעות עבודה בזמן מוגבל ביותר. גם לחבר מבחנים זה לא הכי קל. מקפיד לחבר כל שנה מבחנים חדשים. בשבוע האחרון ישיבות פדגוגיות בכל ערב. לא כולן ברצף אלא לפי כיתות, מסתיימות בסביבות שמונה בערב.
התלונות הן לא על כמות העבודה. כמובן שהדבר מתקזז עם חודשיים של חופשת הקיץ (גם על חסרונותיה כבר כתבתי בעבר) וחופשות החגים שחוסכות לי חיפושים אחר מסגרות יקרות לילדים. אבל נחמד יהיה אם ישלמו על עבודה שנעשית כיום בחינם, וחלקים גדולים בציבור חושבים שמורים עובדים כל יום משמונה עד אחת וזהו. כך שמעבר לניסיון המבורך למשוך עוד כוחות איכותיים למערכת (שברובה איכותית, לפחות בתיכונים בהם אני עובד, כמובן שיש יוצאים מן הכלל...) יש כאן גם צדק מסוים בקבלת תגמול על ה"שעות הנוספות". לדעתי גם טוב הדבר שידרשו מהמורים לבצע מטלות אלו בבית הספר. כך תהיה יותר עבודת צוות מפרה, מורים יוכלו להחליף מספר מבחנים אחד עם השני, ולהתייעץ בבניית מערכי השיעור תוך כדי בנייתם ולא בדיעבד לאחר הכנתם והיתקלות בקשיים. מקווה שחלק מהשעות יוקדשו לצפייה של מורים בשיעורים של עמיתיהם. ברגע שהשעות הנוספות יוגדרו למשימות, אז ביצוע המשימות יהיה טוב יותר. גם הבית שלי יהיה פחות מלא במבחנים ועבודות...
עד כאן הכוונות הטובות. המציאות צופנת גם בעיות רבות ביישום התוכנית. ראשית מורות ומורים שבחרו במקצוע על מנת להגיע לביתם בשתיים מתבקשים לא להתלונן. בדרך כלל קהל מורים זה נמצא יותר בבת הספר היסודיים (וגם שם הוא מיעוט, אני מקווה...), כדי להיות מקצועיים יותר ולזכות בשכר גבוה יותר יש לשלם מחיר גלוי וברור לציבור. הבעיה מתחילה בתנאים להישארות מורים ותלמידים לצורך שיעורים בקבוצות קטנות. בכל בית ספר אני מתקשה למצוא חדר פנוי על מנת לבחון תלמיד בעל פה, שלא לדבר על שיעורים בקבוצות קטנות. בנוסף לא ניתן לבדוק מבחנים בחדר מורים כפי שהוא היום. מורים נכנסים ויוצאים (גם הרבה תלמידים, בניגוד לתקופתי כתלמיד), וקיים חוסר שקט תמידי ופעילות מתמדת. בדיקת מבחנים והכנת מערכי שיעור מצריכה אזור שקט. ישיבות צוות מצריכות חדר נפרד. כך גם שיחות אישיות עם תלמידים או הוריהם. הכנת מערכי שיעור היום דורשת מחשב וחיבור לרשת. ברוב בתי הספר אין תשתית לכך. תגובתי הראשונה כששמעתי על התכנית החדשה הייתה הכרזה על שריון הבלטה השלישית בטור הרביעי בחדר המורים כפינת העבודה שלי. משרד החינוך והרשויות המקומיות יצטרכו להשקיע תקציבים רבים כדי להקים תשתית פיזית כזו, דבר שייקח גם מספר חודשים לפחות. בנוסף ,נסו פעם ללמד תלמיד ממוצע לאחר השעה שתיים. רמת הריכוז שלו שואפת לאפס. חשוב לזכור שאנו עוסקים במתבגרים שאוכלים ושותים יותר מאדם מבוגר, ורמת דחיית הסיפוקים שלהם, בתוספת מצבם ההורמונלי העדין מקשה עליהם. בעיקר לסוג התלמידים שמתרבה משנה לשנה ומתקשה באופן כללי להתרכז במשהו מתישהו. כדאי לבתי הספר להקים מערכת להסעדת התלמידים, ופינות לאכילת ארוחה בריאה. הפתרון (החלקי) שלי הוא להחזיר את שעות האפס לסטטוס של שעות תרגול פרטניות. שילכו לישון מוקדם יותר, יחסכו צרות לעצמם ולנו, ויגיעו בשבע וחצי פעם או פעמיים בשבוע. אני אגיע כל יום בשעה זו.
יש גם לקוות שלא יעמיסו יותר מדי משימות כך שתישאר לנו המון עבודה לאחר שנחזור כל יום בארבע. כיום אני יודע שהדבר מתקרב לרמת הבלתי אפשרי, בייחוד לאלו שיש להם בבית ילדים קטנים. מקנא באלו שלא מביאים את עבודתם לביתם. גם כך יש לעיתים קרובות שיחות טלפון מהורים, תמיד ברגע הלא נכון (למשל ששני הקטנים צורחים ובת הזוג עדיין בעבודה, כן גם ילדי מורים הם בני אדם). מצד שני זה לא שרוב השנה אני פנוי ורק ממתין לשיחות אלו. כל הצעת הרפורמה יוצאת מנקודת הנחה שגויה וקטנונית שעבודת המורה היא מועטה ואם הם רוצים יותר כסף אז שיעבדו קשה יותר. אני מניח שהצלחתי להראות שבסך הכל ישלמו למורים על עבודה שנעשית כיום בחינם, כך שנוכל לבצע אותה בצורה טובה יותר. להזכיר, החינוך מעבר לצורך חברתי הוא גם צורך בטחוני חיוני. ללא חינוך אין כלכלה ואין צבא, החיוניים לקיומנו.
אין הכוונה ליצור רשימה בכיינית, למרות שזה קצת מה שיצא לי. אני אוהב את עבודתי ומרגיש שאני תורם באופן משמעותי לחברה בה אני חי, ולמדינתנו, לא פחות מתרומתי בשירות הצבאי. מי שכבר קרא מספר רשומות שלי יודע שאני מתכוון לכך. עבודתי למרות החסרונות מעניינת מאוד, מלאת סיפוק עצמי ותחושת שליחות. אך למרות זאת היא עמוסה, מצריכה מאמץ נפשי גדול מאוד, סבלנות אין קץ ואופטימיות שניתן בעזרת שורת מעשים קטנים לשנות דברים גדולים. הרפורמה הבאה עלינו נראית כמו צעד לשיפור החברה כולה, והיא לא נוגעת רק למעמד המורה בישראל. אם היא תביא ליותר מקצועיות החברה כולה תרוויח. המטרה הבאה היא לשנות יעדים- ממדידת בתי הספר לפי אחוזי בגרות והצבת יעד של בגרות לכל ילד, ליעדים המתאימים יותר לחברה נורמלית, שמדרגת את תלמידיה לא רק לפי יכולת עיונית אלא כבני אדם, בעלי מגוון יכולות וכישרונות היכולים לתרום לחברה. מיעוט תקריות אלימות פיזית ומילולית, שירות צבאי משמעותי, השתלבות בפעילות קהילתית. כבר כתבתי על כך בעבר ולצערי אכתוב גם בסוף השנה על העוול שנגרם לתלמידים ולמורים במדיניות זו. מקווה גם שהבעיות שיכולות לנבוע מהרפורמה יפתרו בצורה הגיונית ומועילה, כך שהיא תתבצע הלכה למעשה ולא תישאר במגירת העצות הטובות.
בשנה הבאה לא אאלץ לעבוד בשני בתי ספר, אם הרפורמה תצא לפועל. משכורת של משרה מלאה תהיה שווה למשרה וחצי כיום. תשומת ליבי תהיה נתונה למספר קטן יותר של תלמידים. אולי גם אזכה לשבוע עבודה של חמישה ימים, ולא של שבעה, כך שאוכל להיות גם יותר פנוי רגשית לתלמידיי. למרות זאת הציניות שבי ממשיכה לקונן. בסוף לא יהיה תקציב לרשויות המקומיות מהן מקבלים המורים בתיכון את משכורתם. יהיו שביתות וימצאו איזה פתרון של המיעוט הצעקני והקובע. הורי תלמידים יתלוננו שילדיהם מבלים המון שעות בבית הספר, עובדי מנהלה יתלוננו שהם נאלצים להישאר עד הערב לנקות בתי ספר שמתרוקנים רק בארבע, ועוד המצאות מייגעות. ואולי, רק אולי יהיה לנו יותר טוב, ונגיע למצב שתלמידינו יוכלו לצטט את ביאליק בתחילת הרשומה. חשיבה אסוציטיבית לא מוצאים בגוגל...
בברכת אופטימיות זהירה ביותר. אולי יצא משהו טוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה