יום שבת, 21 בספטמבר 2013

למי יש צרות של עשירים?

כבוד שר החוץ אמר בהקשר למחאות האחרונות שיש לנו צרות של עשירים. אמירה כזו מנותקת מהעם מזמן לא שמעתי. נדמה ששר החוץ לוקח יותר מדי כמובן מאליו את קהל המצביעים שלו. למיטב הבנתי רוב מצביעיו לא שייכים לעשירים. מי שהצביע לו הוא המעמד הבינוני והנמוך בעיקר. לפי מיטב הבנתי מצביעיו מתחלקים לעולים, שחלקם עדיין מצביע באופן סקטוריאלי (וחלקם ממש לא), וצעירים שמיואשים ומתוסכלים מהמצב הבטחוני. אותם צעירים בעלי תפיסה כוחנית ולאומנית ,המחפשים מנהיג חזק (שיחפשו בערוצי הספורט מתי יש תחרות בהרמת משקולות). משום מה שר החוץ נתפס ככזה.
פתאום שומעים אותו גם בתחום החברתי, ולא רק בהצעות חוק על גבול הפאשיזם, או במדורי הפלילים. גם כאן באה לידי ביטוי אותה תפיסה לאומית קיצונית, שלא סופרת את האזרח, אלא את המדינה, ומתייחסת לאזרח כאל כלי לשירותה של המדינה. כבוד שר החוץ, במדינה דמוקרטית זה הפוך. המדינה קיימת למען האזרחים. אתה עובד של האזרח והאזרח הוא לא עבד שלך. גם בתחום החברתי מראה שר החוץ שהוא לא מבין את כללי המשחק הדמוקרטיים ולא פלא שהצעות החוק שלו, שמבצעות דה לגיטמציה לכל מי שנמצא שמאלה מהעמדה הימנית הקיצונית שלו, מתאימות לתפיסה זו.
המשפט הזה הזכיר לי את האמירה של מארי אנטואנט (אמירה שיוחסה שלא בצדק למלכה, אבל גם שם הייתה תקשורת שמאלנית עויינת...) על הלחם והעוגות. לטובת שר החוץ ולטובת הקוראים כמה הבדלים בין צרות של עשירים לבין צרות של מעמד ביניים:
צרה של עשירים זה להגיע לתפקיד ציבורי ולנצל אותו לעסקים פרטיים. צרה של מעמד ביניים הוא לעבוד בתפקיד ציבורי, שהשקעת מזמנך, כישוריך, כספך כדי לרכוש הכשרה לכך, לעבוד קשה ולהרגיש כיצד יוקר המחיה עולה והמשכורת הבינונית שלך נשארת במקום.
צרה של עשירים זה לקבל רכב מהמדינה ולא לדעת כמה עולה ליטר דלק. צרה של מעמד ביניים היא לחשוב לפני כל נסיעה האם היא הכרחית. לחשוב האם עדיף להידחק שעה וחצי בתחבורה ציבורית, בכל מזג אויר, ולהגיע כמו סמרטוט לתחילת יום עבודה, או לנסוע ברכב עשרים דקות, למרות מחיר הדלק.
צרה של עשירים זה לא לדעת מה מחירי הלחם, החלב והגבינות, ולא לשים לב שהם עלו ביותר משליש בשנתיים האחרונות. לא לחשוב מה לשים לילד בכריך לבית הספר מבחינה כלכלית, סוג לחם ותכולת הכריך. צרה של מעמד ביניים היא לחשב באיזה סופר כדאי לקנות מה, להאזין לחברים שמספרים על מבצע כלשהו. לקנות כמויות של מוצרים שלא מתקלקלים כי הם במבצע ואי אפשר לדעת מתי נוכל להשיג אותם שוב במחיר כזה. 
צרה של עשירים היא לא לתכנן משפחה לפי גודל הדירה. יש בית מספיק גדול ומקסימום אפשר לעבור דירה אם יהיו עוד ילדים. צרה של מעמד ביניים היא לגור בדירת שלושה חדרים ולחשוב שבשביל ילד שלישי צריך להחליף דירה, אבל ההפרש עומד כיום על חצי מיליון, אז אולי נצטופף או נוותר...
צרה של עשירים היא לא לדעת כמה עולה חבילת טיטולים או תחליף מזון לתינוקות. גם ככה צי המטפלות מחליף לילדים ודואג להם. צרה של מעמד ביניים היא לרוץ לכל מקום בו יש מבצע למוצרים אלו כאילו מחלקים שם דירות בחינם. לידיעה כללית מחיר מוצרים אלו עומד על כשישים שקלים כל אחד, והוא הכרחי לגידול תינוק עד לגיל שלוש. האריזה מספיקה לשבוע לתינוק, המחיר מצטרף לשיקול הרחבת המשפחה.
צרה של עשירים היא לטוס בלי חשבון במחלקת עסקים לנסיעות עסקים פרטיות במזרח אירופה על חשבון המדינה, כלומר על חשבון מעמד הביניים. צרה של מעמד ביניים היא לטוס פעם בכמה שנים אם בכלל ליעד קרוב, לזמן קצר. ואגב, היעד הכי זול ירד מהפרק גם הודות לתפקוד המזהיר של שר חוץ.
צרה של עשירים היא להחקר במשטרה על העלמת סכומים מטורפים שמעמד הביניים לא ירוויח כל חייו, ועדיין להמשיך לכהן בתפקידים שמאפשרים להמשיך ולעמוד בראש תקציבי ציבור גדולים. צרה של מעמד הביניים היא לקבל דו"ח חנייה או טסט שנתי לרכב ולהתחיל לתכנן את התקציב המשפחתי השנתי בהתאם להוצאה זו.  
צרה של עשירים היא לגור בפריפריה (או בשטחים הכבושים, עניין של השקפה), ולנסוע כל יום לעבודה בשיירת מכוניות עם סירנות, נגד הפקקים. מקסימום אפשר לישון במלון פאר על חשבון הציבור. צרה של מעמד ביניים היא לחשב האם כדאי להתרחק גאוגרפית ממקום העבודה שלך, לדירה קצת יותר זולה, ולהסתכן בזה שאם תצטרך לחפש עבודה תהיה חייב להסתיר את מקום מגוריך בראיון כי לא יקבלו אותך. בנוסף לעמוד בפקקים של שעות בכל יום בדרכך לעבודה או מהעבודה.
צרה של עשירים היא לחשב דרכים איך להעלים ממס הכנסה את כל מה שהרווחת, כמו לרשום חברות קש על שם הילדים. צרה של מעמד ביניים היא לחשב איך להעלים את כל מה שהוצאת כדי לתת תנאי מחיה נאותים לך ולמשפחתך, כלומר איך להעלים את המינוס בבנק.
צרה של עשירים היא איך להיפטר מכל הנודניקים שמתלוננים ובוכים שאין להם מספיק כסף כדי לחיות, למרות שהם עובדים ומשכילים. צרה של מעמד הביניים היא אותם אנשים שיושבים בממשלה מנופחת משרים, מבזבזים תקציבי עתק על חשבון המיסים שרק עולים, לא מצליחים להועיל לציבור, ומתייחסים אליו כמו אל כלב רעב, שאם נזרוק לו עצם הוא ישתוק. ממשלה של עשירים ששכחה את תפקידה - שליחי ציבור, ורואה בפוליטיקה מקצוע משתלם.
ואנחנו, אנחנו נחכה לבחירות, שם שוב העם יאמר את דברו, ונישאר עם אותם אנשים. הרי בספטמבר מגיע בלגן בטחוני, ואנשים יעברו מאוהלי המחאה לאוהלי המילואים, כי זה באמת יותר קריטי. בלי בטחון לא נוכל בכלל למחות על משהו. אחר כך נמתין לשקט. לשגרה של עבודה ובית. כי במציאות של מצוקה בטחונית אתה רק רוצה לחזור לבית היקר שלך, ולחבק את הילדים היקרים שלך. ואחר כך כל אחד ימשיך בצרותיו, השרים בצרותיהם, ואנחנו בצרותינו.


בברכת המשך צרות של מעמד ביניים... לפחות אנחנו ישנים עם מצפון שקט בלילה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה