יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

בראוניז שוקולד מריר




כבר חודשיים אני מנסה לעשות דיאטה. לא משהו קריטי, בעיקר לאכול מסודר ולהוריד את המתוקים. נכון שאני עדיין יכולה יופי להשתמש בתירוץ של "אני אחרי לידה", אבל גם תירוץ זה יפוג תוקף באיזה שלב - כשהילדה תלך לאוניברסיטה... ומה הרגע הכי יפה בדיאטה? הרגע שבו נעמדים על המשקל ורואים שסוף סוף יש תגובה. מה הרגע הכי מהנה בדיאטה? כששוברים אותה עם איזו פרוסת עוגה. ואם כבר לשבור - אז שתהיה עוגת שוקולד, רצוי שוקולד מריר איכותי. עוגה כזאת, שמתענגים על כל ביס, כל פירור, משתיקה כל יסורי מצפון מרוב שהיא טעימה ושווה כל קלוריה. ואני מדברת על בראוניז.
ניסיתי אולי עשרות מתכונים של בראוניז. ונורא קשה לי להחליט איזה היה הכי מוצלח. כולם שוקולדיים, כולם מעולים. הנה אחד מהמתכונים שמצטיין דווקא בזה שיש בו פחות חמאה מאשר בכל בראוניז רגיל, והטעם - אותו טעם מדהים. בבראוניז אלה אין שום תוספות - כמו אגוזים, צימוקים וכו`, שום דבר שיסיח את הדעת מהשוקולד...
אבל לפני המתכון - בוודאי, איך לא - סיפור קצר... ב-31 למאי הגעתי למרכז בריאות האישה. יצאתי באמצע יום עמוס בעבודה, השארתי את כל הדברים פתוחים על השולחן. אמרתי שאני חוזרת עוד עשר דקות - רק קופצת למרכז על מנת שאחות היריון המסודרת שלי תרשום את תוצאות הבדיקות האחרונות בפנקס מעקב ומיד חוזרת. על הדרך סיפרתי לאחות היריון שאני כבר יומיים לא מרגישה טוב. בטח, כי היה חג השבועות שאותו אני בחיים לא אפסיד וכהרגלי העמדתי ארוחה מטורפת. מסתבר שלקפץ במטבח בשבוע 39 זה מעייף... הציעו לי לעשות מוניטור. ובמוניטור לא ראו בכלל תנועות עובר, כי התינוקת שלי בדיוק החליטה לתפוס תנומת צהריים. הביאו לי מיץ ממותק, סנדוויץ שוקולד, מה לא. כלום, התינוקת לא זזה. עייפה מדי מהקפיצות הליליות כנראה ושאני אבין למה העוברים כל כך אוהבים לקפץ דווקא כשאנחנו מנסות לנוח... מה זה, הכנה לעתיד יבוא?... בכל מקרה, האחיות סביבי כבר התחילו לדאוג. ואז פתאום אימא של בחורה נחמדה ששכבה במיטה ליד הוציאה אריזת שוקולד מהתיק. "קחי, זה מעולה, זה 80% קקאו, הבאתי מחו"ל. זה בטוח יקפיץ אותה". הקפיץ, וואלה הקפיץ. לעבודה באותו יום כבר לא חזרתי. למרות שלא הרגשתי ממש כלום, הרופא שבדק אותי אחרי המוניטור הציע לי לנסוע מיד לבית החולים, אם אני לא רוצה ללדת באמצע הדרך. הקשבתי לו וזה היה המזל שלי. כמה שעות אחרי פתאום התחילה הלידה, וכשהיא התחילה - אפילו אפידורל לא הספיקו לתת לי. אני, הפחדנית הכי גדולה, נאלצתי לעבור את החוויה הטבעית. הנה תראו מה שוקולד מריר טוב יכול לעשות........
וחזרה לעסקינו - להלן הבראוניז.
מצרכים:
250 גר` שוקולד מריר (רצוי 60% ויותר)
100 גר` חמאה או מרגרינה
1 כוס סוכר חום (אפשר להחליף ללבן, עם חום יותר טעים...)
1/2 כוס סוכר לבן
4 ביצים
1 כוס קמח
1/4 כפית מלח
כף ליקר - הכי אוהבת  ליקר ריבת חלב, שילוב מעולה!

ציפוי (לא חובה)
50 גר' שוקולד מריר
25 גר' חמאה או מרגרינה
1 כף סוכר חום
2 כפות ליקר ריבת חלב (או כל ליקר אחר)
הכנה:
להמיס שוקולד עם החמאה, לתת קצת להצטנן. 
להקציף את הביצים עם הסוכר 5 דקות במהירות גבוהה. לערבב ידנית את הביצים עם השוקולד, לא לערבב הרבה, רק עד שהתערובת תהיה אחידה. להוסיף ליקר, קמח ומלח ולערבב לתערובת אחידה. להעביר לתבנית (בערך 25X30).
לאפות 20-25 דק` 175 מעלות. בראוניז נשארים קצת לחים בפנים. לתת לבראוניז להתקרר לחלוטין ולחתוך לריבועים קטנים.  

לציפוי:
להמיס יחד את השוקולד עם החמאה. להוסיף את הסוכר ואת הליקר, לערבב היטב ולצפות את העוגה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה